ההבדל הראשון, והבסיסי ביותר, אשר ממנו גם נובעים, בד"כ, יתר ההבדלים, הינו העובדה כי ביטוח מנהלים הינו חוזה בין המבוטח (ולפעמים בעל הפוליסה קרי לרוב המעביד) לבין חברת הביטוח, שעה שבקרן הפנסיה המסמך המחייב הינו תקנון המסכם את זכויות העמיתים בקרן. התקנון אינו חוזה ולכן נתון לשינויים (לדוגמא: גידול תוחלת חיים או הפחתת אג"ח ממשלתיות אשר מיועדות לקרנות הפנסיה או אפילו העלאת גיל הפרישה לגיל 67), מנגד בביטוח מנהלים החוזה הינו מחייב ולא ניתן לעשות בו כל שינוי, ללא הסכמת המבוטח.

צורת התקשרות - קרן פנסיה מנוהלת על בסיס תקנון בו מוגדרות זכויות וחובות העמיתים. התקנון ניתן לשינוי על ידי החברה המנהלת, באישור האוצר. תוכנית ביטוח מנהלים מבוססות על חוזה ביטוח בין המבוטח למבטח - חוזה שלא ניתן לשנותו.

 

שיטת הביטוח - בקרן פנסיה קיים ביטוח הדדי. המשמעות, כלל העמיתים מבטחים את היחיד. בתוכנית ביטוח עובר הסיכון מהמבוטח למבטח. המשמעות, בקרן הפנסיה חשופים העמיתים לתשואה דמוגרפית חיובית או שלילית. בביטוח מנהלים הסיכון עובר למבטח ולכן המבוטחים האחרים לא מושפעים מתשואה דמוגרפית.

 הן קרן הפנסיה והן ביטוח מנהלים מכילים פתרון לשלושת הסיכונים: מוות, נכות וזקנה. יחד עם זאת, קיים שוני ביניהם בקביעת סכום הביטוח. בביטוח מנהלים קיימת גמישות רבה בקביעת סכום הביטוח לנכות ולמוות. בקרן פנסיה, לעומת זאת, הגמישות חלקית - ניתן לבחור במסלול הביטוח מתוך מספר מסלולי ביטוח שהקרן מציעה. 

 

ההבדל שני, הינו באופן ההצטרפות: בביטוח מנהלים, חותם המועמד לביטוח על טופס הצעת ביטוח ויחד עמו על טופס הצהרת בריאות, במסגרתו מצהיר המבוטח על מצב בריאותו, ולפעמים אף נדרשת בדיקה רפואית אצל רופא מטעם חברת הביטוח, ובהתאם חברת הביטוח מחליטה, האם לקבלו לביטוח ובאילו תנאים (חלק מהתנאים הינם תוספת פרמיה או החרגה של מקרי ביטוח ספציפיים). משמע, בפוליסת מנהלים קיים נוהל של חיתום פרטני וקבלתו של מועמד נבחנת בהתאם למצב הרפואי שלו.